רובנו מכירים את הפחד המשתק מכישלון: אנחנו מפחדים להתחיל עם בחורה, מפחדים לגשת למבחן, מפחדים לקפוץ למים. מפחדים שמשהו ישתבש. עם זאת, לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, אנשים פחות מדבר על הראי לפחד מכישלון, שהוא הפחד מהצלחה. לפי הררי, הפחד מהצלחה נובע מן הפער בין שתי “תמונות”: תמונה של המציאות הפנימית של האדם, ותמונת המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי הסביבה החיצונית לאדם. כאשר אדם מזהה או חושש שהפער בין התמונות גדול מדי, הוא נכנס לחרדה, בין אם באופן מודע ובין אם לאו, ומנסה לקרב את התמונות.

הבעיה היא, שבד”כ התמונה הפנימית נתפסת אצל האדם פחות טובה, ויותר קשה לקרב את התמונה הפנימית לחיצונית. אצל אדם עם דימוי עצמי נמוך, שהוא מי שנוטה לרוב לפתח פחד מהצלחה, יש הרגשה כזאת שגם כשהוא מצליח ועושה הישג כלשהו, אז הוא באיזשהו אופן מרמה או מתחזה, והסביבה אוטוטו תגלה אותו ותבין שהוא לא מוצלח.  לכן, לפי נילי הררי, האדם החרד מנסה לקרב את התמונה החיצונית לפנימית, וזאת על ידי “חבלה” בתמונה החיצונית שלו, כך שהיא תתקרב לדימוי הפנימי. למשל, אותו אדם אומר לעצמו שמה שהוא השיג הוא בפועל לא מרשים, שהיה לו מזל, שדברים אחרים הוא לא יצליח בעתיד וכדומה. 

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, הפסיכולוג המוביל אברהם מאסלו כינה את התופעה הזאת “תסמין יונה הנביא”. במאמרו של מאסלו, “תסביך יונה: הבנת הפחד מפני גדילה” (The Jonah Complex: Understanding our Fear of Growth). מאסלו אמר שבסיפור התנכ”י, יונה הנביא לא הבין את כוחו וחשש להראות את גדולתו, ולכן ברח מגורלו. לכן, אלוהים לא היה סבלני אליו, והכניס אותו לבטן הלוויתן. מאסלו מסביר שבאופן דומה, בהימנעות מפעולה (או בחבלה בתמונה החיצונית שלנו), אנחנו גם בורחים במובן מסוים בגורלנו.