יש אנשים שאוהבים להתבלט, כמו פרדי מרקורי ופרינס, האגדות בתמונה, ויש כאלה שפחות. האם מדובר במקריות או בטבע מולד של האינדיבידואל?

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, מופנמות – מוחצנות ( Extraversion and introversion) הינו אחד מהצירים המרכזיים של אפיון אישיות בתאורית האישיות של הפסיכותרפיה האנליטית של קרל יונג. מדובר במימד אישיותי, היכול להשפיע במידה רבה על התנהגותו, גישתו לבעיות ונושאים שונים, סדרי עדיפויותיו, עיסוקיו ועוד.

מדובר בחשיבה של ניתוח אישיותי אנליטי, פרי הגותו של התיאורטיקן קרל יונג. יונג, מאבות הפסיכולוגיה, החל למפות הבדלים בין אישיים בין בני אדם. כלומר, לאו דווקא להבין מדוע בני אדם שונים אחד מן השני, אלא פשוט ניסה לזהות את השוני וכיצד הוא בא לידי ביטוי. אחד מאותם הבדלים בין אנשים אותו זיהה יונג, הינו האופן שבו בני אדם תופסים את העמדה החברתית שלהם. תפיסה זו נעה בציר של בין מופנמות למוחצנות: לפי נילי הררי, האדם המופנם מפנה את האנרגיות שלו פנימה בעוד שהמוחצן מפנה אותן כלפי חוץ, הסביבה שבה הוא חי. הדגש הוא על האנרגיות, לאו דווקא המאפיינים: במה האדם מתעסק בזמנו, ועל מה הוא חושב: המופנם הוא מהורהר, זהיר, שקט, פחות מבקש תשומת לב. לעומת זאת, המוחצן הוא פטפטן, מלא חיים ואימפולסיבי: מפנה אנרגיה כלפי חוץ כדי לקבל אישורים חברתיים, יחס או קירבה אנושית. כמובן שמדובר רק בקצוות סטריאוטיפיים של התופעה, אך התיאורים הללו מובאים להמחשת הרעיון. אף אדם אינו מוחצן או מופנם באופן טוטאלי.

השפעה גנטית והשפעה גיאוגרפית

מיקומו של האדם על הציר נובע מכל מיני סיבות, שלאו דווקא ניתן תמיד לזהותן. חלקן גנטיות ככל הנראה, והינן תוצאה של המאפיינים המולדים באדם. עם זאת, בהחלט ישנה השפעה סביבתית-תרבותית. מי שנולד בארה״ב למשל, ייטה לפתח אישיות מוחצנת יותר מאשר מי שנולד בסין.

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, הגלובליזציה נותנת את אותותיה גם בעניין זה: דומה שהביטוי “אני משתף משמעו אני קיים” מתאים לדור שנולד למציאות של תקשורת דרך מסכים. המרחב האינטרנטי, שייעודו המקורי היה לשמש אמצעי ליצירת קשר, הפך למרחב וירטואלי של הגשמת צרכים ופנטזיות באופן שיש לו השפעה רבה על ערכנו העצמי ועל מצבנו הנפשי. במידה רבה האינדיבידואליות שלנו הפכה למצרך שיש לשווק ולהפיץ דרך מערכות של דירוג המוני, כדוגמת מספר החברים שצברנו או מספר הלייקים שקיבלנו על פוסט מסויים.

לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, כאשר ישנה חרדה הנובעת בהקשר הזה דחף לתשומת לב ודיכאון מסף גירויים גבוה מדי, יש מקום לפנות לטיפול. בחברה אשר היבטים רבים בה הפכו להיות מוחצנים, שטחיים, מהירים, המדגישים בעיקר דימויים של הצלחה וסטטוס, אפשר שהמטופל ימצא במפגש הטיפולי פוטנציאל לשיחה אינטימית במרחב שקט ובטוח; מרחב שבו יוכל להתבונן בעדינות ובעומק, בעזרת שותף קשוב ומיומן, אל תוך עולם הנפש הפנימי.